|
|
24/05/2008 12:14
קצת על התפתחות פסיכולוגית
עם הגעתו של יום ההולדת שבועיים של בנות בלוספארק מהמלטת 2008, החלו הקטנות לפתוח את העיניים וכעת כמעט כולן כבר בהתקדמות כזאת או אחרת לכיוון ראייה מלאה. חלק מהן כבר מראות סימנים של אינטראקציה אחת עם השנייה, כרגע זה ממש קשה להבחנה אבל הטבע, שאצלו הכול תמיד מאוד מדויק, יביא לכך שאותן אינטראקציות שכרגע נראות שוליות, יהפכו בהמשך לליקוקים ומשחקים הדדים, כאלה העוזרים לעצב את אופיין של הגורות שבשלב מסוים ייפרדו אחת מהשנייה כל אחת למשפחתה שלה.
החשיבות שמאחורי המשחקים האלה גדולה מאוד. ידוע כי ישנם חתולים הגדלים להיות תוקפניים, או שורטים, או "אובר דומיננטים" בהתנהגותם כלפי בני האדם וחתולים אחרים, כל זה תוצאה ישירה של החסך בגדילה עם אמא ועם אחים. זה מתחיל באנשים שמרביעים ללא השגחה ואז פשוט מוסרים את הגורים בגיל חודש. זה ממשיך בחתולים חסרי מזל שיצאו מהרחוב ונמצאו נטושים או בעמותות כשהם רק בני שבוע שבועיים. כל אלה, לא עוברים את תהליך ה-"חינוך" וה-"זיהוי החברתי" שעוברים גורים שגדלים עם האחים שלהם, כפי שהם אמורים לגדול בטבע.
זה יישמע מצחיק אבל כל מי שרואה סרט טבע יודע, משחקי הציד ההדדיים, ההצקות לאימא והאינטראקציות ההדדיות סביב ארוחת הערב, כל אלה מכתיבים לגורים את מקומם ומראים להם מתי הם מגזימים ומה מותר ומה אסור בתקשורת בין חתולית (אותה הם מתרגמים מאוחר יותר לתקשורת עם בני האדם). בעת ששני גורים משחקים, אם אחד נושך או שורט חזק מדי, השני יגיב ביללת כאב ולפעמים אפילו יתקוף בחזרה בחוזקה (נכון גם לגבי האימא). התהליך הזה מראה לחתולים איך משחקים ב-"כאילו" מבלי להכאיב לצד השני. אצל גורים אשר לא גדול עם בני מינם, גם אם הבעלים החדשים מודעים לצורך בחינוך, מאוד קשה להעביר את המסר ליצור ששוקל 200 גרם כשאתה בנאדם שמפחד לפגוע בו (בשביל העניין, זה פחד מוצדק).
אותם גורים גדלים לחשוב ששריטה הגורמת לדם או נשיכה תוך נעילת הלסת היא חלק מהזכות שלהם כלפינו. ההתנהגות הזאת שמצידו של גור קטן ניראת בלתי מזיקה ושקשה להפריד בינה לבין משחק רגיל, מהר מאוד מתחילה להיות ממש מאיימת כשהגור הופך לחתול גדול ששריטותיו יכולות להוריד הרבה דם. יש לציין שיש יוצאי דופן בכל סיפור. הרבה מאיתנו העברנו את החינוך הזה כלפי הגורים מבלי לשים לב. חלק מהגורים בעצמם היו מאוד לא דומיננטים מטבעם ולכן אף פעם לא ממש תקפו. הסיפור נהיה מאוד עצוב כשאת התגלית הזאת עושים מאוחר.
המסר מאחורי ההרצאה הקטנה שנתתי לכם הוא מאוד פשוט. אם הצלתם חתול מהרחוב והוא מאוד קטן, תזכרו שלתת לו לשרוט ולנשוך אתכם זה חמוד כל עוד אתם רואים שזה נעשה באופן בלתי מזיק לחלוטין. אם בסוף המשחק הידיים שלכם שרוטות, זה הזמן לעשות את ההבחנה בין שליפה מלאה של הציפורניים לבין חצי שליפה או סתם מתן מכות עם הכפות עצמן. נשיכות לא אמורות לבוא בחשבון בשום צורה אלא אם כן ממש באופן שהוא "ללא נעילה/לחיצה" מצד הגור.
אם אתם מעוניינים בחתול גזעי ואתם לוקחים אותו מבית גידול, רובם, כמוני, לא נותנים לגורים לעבור מבית הגידול עד גיל שלושה חודשים. אצלי החשיבות היא גם בחיסונים שמסתיימים באותו זמן אבל רבים דורשים לקבל לפני זה והתשובה היא תמיד לא, בדיוק מהסיבות שציינתי למעלה. המתינו בסבלנות כדי לקבל גור שבילה מספיק זמן עם האחים שלו והתחנך באופן האולטימטיבי.
בפרק הבא נפציץ בתמונות ונספק מידע חדש על המשפחות החדשות של 2008. שבוע טוב! |
 |
תגובות |
 |
|
| די-אימפקט :: בניית אתרים