|
|
27/05/2006 19:03
זמן
זמן. זמן הוא פונקציה שאפילו החזק מכולם אינו מסוגל לעצור. כשאנחנו מחכים בציפייה גדולה למשהו אנחנו מודעים לכך שלא משנה מה, הזמן כל הזמן סופר לנו לאחור דק', שניות, שעות עד לרגע הגדול. בכל פעם שזואי באה ליידי ומייללת לתשומת לב (יציאה חדשה שלה מאז התעברה) אני מסתכל עליה ועל הכרס המתפתחת שלה וחושב לעצמי. זואי היא פצצה של אחריות שמחכה לנקודת האפס.
היום ב-12 בלילה תיכנס זואי לשבוע השישי של הריונה. העוברים בבטן שלה כבר נמצאים בשלב ממש מתקדם ולפי טבלת ההריון, החל מהיום, כל אנרגיות ההריון יושקעו בגדילה שלהם, ממש עד הנקודה בה זואי כבר לא תוכל לסחוב אותם בפנים. ולהסתכל עליה, על השקט והשלווה עצומי המרחב המשתקפים בעיניה, עושה את זה מאוד ברור שזואי מנצלת את השקט הסובב אותה והפינוקים האין סופיים כי עוד מעט חבורה של גושי פרווה טריים תרוץ אחריה לכל מקום בחדר ותשגע אותה.
להלן פרטים יבשים וזריזים על מה שצפוי בשבוע השישי של ההריון מבחינת העוברים:
- השבוע השישי להריון הוא שבוע ללא סימנים מיוחדים. המלכה תתאפיין בעיקר באכילה מרובה, אפילו השינה תתייצב קצת למשך הימים הקרובים. מבחינת הרחם האנרגיות מושקעות בעיקר בגדילת העוברים, מה שאומר שעד סוף השבוע הבא מי שעכשיו היא כרס קטנה ובולטת תהפוך לבטן מורגשת ביותר לכל עין צופה.
משמעות השם קנזו (האבא) היא "חוזק ובריאות", אלמנטים ש- (בלי עין הרע טפו טפו טפו חמסה חמסה חמסה) משתקפים בקנזו בברירות. פני הנמר שלו והגוף המסיבי והאצילי שלו לא משאירים ספק שהוא זכר שבתור אבא יהיה לדוגמא לא רעה בכלל. מעולם לא נתקלתי בחתול שמבחינה חיצונית הוא כזה מפחיד אבל כשהוא מתפנק הוא כזה תינוק. יאמר לזכות המפלצתון שהוא מעולם לא חשב או זרם לכיוון של לתקוף או להיות לא ידידותי אלי או לאורחי הבית, גם במצבים הכי מלחיצים, והיו לו לא מעט כאלה בתור חתול חדש בבית.
משמעות השם זואי (ההריונית שעליה היומן כתוב אתם יודעים..) היא "יופי גדול יותר מהזריחה". ונכון שהדבר הראשון שרואים בזואי זה המבט המדהים הזה שלא מאבד רגע מלהביט עמוק לתוך כל אישיות בסביבתה. יש לה נשמה מדהימה ואופי שלא הייתי בוחר לשנות בו שום אלמנט. אם הבנות שלה ייצאו קצת דומות לה בחוכמה, בפיקחות הלא מובנת הזאת, זאת תהיה ברכה גדולה למי שיקבל אותן בסופו של דבר. זואי הראתה יכולות מדהימות של תפיסה מרחבית. היא אוהבת לרוץ ולקפוץ באנרגטיות מדהימה. כשהיא רוצה לשחק היא דואגת להביא את המשחק בפה ולהניח ליידי עד שאני אתייחס.
כל אחד ששיחק איתה מסירות עם העכבר וקלט איך היא רצה מביאה אותו ומניחה אותו יפה ויושבת עד שזורקים לה שוב, שאל את עצמו איך זה שאפילו לא כלב אחד שהיה לו בעברו לא עשה את אותו דבר. ולחשוב שאף אחד לא לימד אותה לעשות את זה, היא פשוט עושה את זה בעצמה. את מגירת הצעצועים שלה היא שומעת ממרחקים. ברגע שהמגירה נפתחת היא מתייצבת בריצה ונעמדת על שני רגליים כדי לבחון את תוכן המגירה ולשאול את עצמה "מה אני אספיק לתפוס עם הציפורניים ולברוח איתו לפני שהוא ישים לב?". רק המחשבה שלה עם עוד כמוה וכמוהו קטנים, עושה את זה עוד יותר קשה לחכות.
אז שהזמן הזה יגיע, עד שפצצת הזמן הזאת תפסיק לתקתק, עד שארבעת השבועות האלה יהיו מאחורינו, זואי טורחת לרוץ עוד קצת אחרי העכבר, היא ממשיכה לתפקד גם ברגעים המאתגרים ביותר וקופצת כמעט כמו אז על כל אתגר משחקי חדש שנתקל בדרכה. זמן הוא ללא ספק פונקציה שאפילו הגדול מכולם אינו יכול לעצור, ועד שהזמן הזה יפסק מלכת, משפחת בלו ספארק תמשיך לרבוץ בשמש, לאכול אוכל יוקרתי ולחכות, לחכות שאני אשכח את דלת הארון קצת פתוחה כדי שיוכלו להוציא את כל הבגדים החוצה ולתת לי מבט של "אני החתול המסכן והקטן, אם תכעס עלי אני מתקשר לצער בעלי חיים!". |
 |
תגובות |
 |
|
| די-אימפקט :: בניית אתרים